הקדמת המחבר אמור רבנן בטעמ"א כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות. אמור רבנן בכפיל"ה ואם משמחו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות בדין הוא שיטול שכרו. אמור רבנן בששי"ם חכמה במדה שאדם מודד בה מודדין לו זה כלל גדול על כן אמרתי אני אל לבי שאין בי לא תורה ולא מצוה בפתח"י שערי"ם הלא קו"ל האר"ש לפניך בה' קולות יוצאות וחולות. בתר חתימה אזלינן קרא כדכתיב בעינן והאר"ש תענה למאי דסמוך ליה כל חד תיקום אדוכתיה אחד באחד יגשו אל פתח הדבי"ר והיו לאחדים בקו"ל העובר הולך בישר"ו: קול קורא מ' יום קודם יצירת הולד טפה זו מה תהא עליה מכרזת ואומרת חכם או טפש החכמה והמדע מן שמיא יהב יהבי איש אשר כברכתו ועיר פרא אדם יולד עד כי יגדל הלוך וגדל הרואה אומר ברקאי זו מתת אלהים היא הורתו בקדושה ולידתו יפוצו מעינותיו חוצה ברחובות פלגי מים הרוה את הארץ והולידה והצמיחה מטע ה' להתפאר נטעי נאמנים ברוח בינתו כנשר יעוף השמים ומילין לצד עלאה ימלל ופום ממלל רברבין בכל אשר יפנה יצליח קולע אל השערה ולא יחטיא כל אמת אמת תפסיה להאי צנה וסוחרה אמתו אין חקר לתבונתו רבים חקרי לב אשר אתו לא פנה אל רהבים ותענוגות בני האדם לאפס ותוהו נחשבו לו האי לחודיה קאי שמחה לאיש הלזה ודעת לנפשו ינעם גולו"ת עיליו"ת וגולו"ת תחתית דעת ומזימה לא זז מחבבן קרי להו: ששון קול עידים ארזי לבנין הרמים הם אמרו לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן אם אין קמח אין תורה ושמעתתא בעיא צילותא לבא בכיסא תליא אי בעית אימא גמרא ואבע"א סברא גברא דמריה סייעיה מספיקין לו מים ומזון ספוק הראוי והן כסות די מחסורו אשר יחסר לו במדה גדושה במשקל ובמשורה ביעותי הזמן אל יבהלוהו שקט הוא אל שמריו כחמרא דיתיב אדורדייה אלו דברים מרחיבין דעתו של אדם מרבה ישיבה מרבה תורה. לאיש אשר אלה לו שפי"ר גזרת"ו שקדמה לו ידיעה בתחילה קודם יצירתו ול"ו דעת ול"ו תבונה למה הדבר דומה למאן דהקנו לו מן השמם קנין הגוף וקנין פירות ולא ימיש מעשות פרי הדרא פירי וארעא הדרא. תרוייהו צריכי אי לא חיימא הא לא קיימא הא הארץ השמנה והכנה דרב"ה לעבדה ולשמרה לא ימיש מתוך האהל בקביעות תליא מלתא אלוף נח"ת אלוף זר"ח תבא לו מאור"ה הולך ואור כצאת השמש בגבורתו המאיר לארץ ולדרים ליהודים היתה אורה זו תורה